כתבים והגיגים

מה אישה 

המסיטה תריסי שמורותיה

בעוד תריסי חלונה מוגפים

וכהרף נגוהות חפים

למענה עפים

כהרף לקראתה משחרת

מתוך האפלולית

ברכת שחרים

בתולית

מוארת

אין לה אלא

להיות מאושרת.

אמיר בן חמש

אמיר שלי כבר בן חמש

פעיל, תוסס, יוקד כאש

לבו מלא, תמיד אוהב

ראשו עסוק, תמיד חושב.

אמיר יודע לצייר

עצים, בתים, פרחים בזר

מהבוגרים נוטל דוגמא

יוצר גוונים, מוסיף חמה.

כשלפעמים צריכים עזרה

הוא חש למקום המטרה

באצבעות זריזות פועל

ולפעמים – קצת מקלקל.

אל המכולת במהירות

הוא מבצע כל שירות

בוחר עיתון, קונה חלב

ומסטיק בומר גם אגב.

כשמשלם אינו מפסיד

להיפך, כפי שהוא מעיד

בעד תשלום הוא כבר מצליח

את כל העודף להרוויח.

אמיר נחפז אל חבריו

הוא משחק עימם, גם רב

ואם חלילה נעלב

אף פעם לא נשאר חייב.

הוא באלבום אוסף בולים

לפי סדרות, ישראלים

את סבא גרשון מטרטר

כל יום מביא לו בול אחר.

אחים גדולים הן יש לו שניים

עימם מאזין לתסכית צוהורים

נגדם מתמודד בקלפים או בשח

שומר זכויותיו לבל יקופח.

כשאיזה חבר את אחיו מבקר

מייד לאמצו עבורו הוא חותר

וזו בעייה מטרידה ומבלבלת

כשהם מפניו נועלים את הדלת.

למגרש כדורסל עם אחיו הוא הולך

אך אבוי כי הסל שם גבוה, עוד איך

אז למה אותו לשתף מסרבים

האם הקטנים לגדולים לא שווים?

בכלל הן עכשיו הוא כבר ילד גדול

חופר מנהרות עצומות פה בחול

בעצמו הוא אוכל, לבדו מתלבש

בקיצור, חברים, אמיר בן חמש.

נקרית לי רע בצומת דרכים

ילדה הלומת חלומות

איחדנו גורל וביחד מושכים

מזחלה עטויית הינומות

דרכנו בשניים שבילי גישושים

הנפנו רגלינו קדימה

לימדנו ליבנו הקשב לרחשים

הפכנו לאבא ואמא.

ריפדנו קננו, ליקטנו זרדים

הקמנו מעון ומסגרת

הנחלנו לעם ארבעה ילדים

היינו הורים לתפארת.

השקענו עמל וידענו תמורה

נתנו הרבה וקיבלנו

הייתי גם אמא, הייתי מורה

רוויתי סיפוק כשפעלנו.

חלפו העונות, הקן היתרווח

אפשר להרפות מן המתח

ניתן להאט, לשיחרור התמתח

לקצור יבולנו  לבטח.

אזרה מילותי 

זעיר פה

זעיר שם

קמצוץ.. ודיי…

מבעד לחרירים

במלחיית החלומות.

והן יסתננו

בין גרגרי האורז

צחות ויבשות.

וקורט הגאים

ישביח מעדנות

במידה הנכונה

ולא עוד.

התכנסו אליי

ילדי שיריי !!!

חסו תחת כנפיי

וצאו לדרך עם בוא האות.

העמידה עצמה 

מבעד לאישוניו

במרכז חייו.

פרשה כנפיה

כאותם קומורנים שחורים

ניצבים על צוק

בלב הגלים המתנחשלים..

ניערה את הקצף

טיפטיפות

כמעט ממריאה

וחוזרת בה…

והתמונות נפלו

על רגעי הביניים

שבין.

אחזה בציציות ראשה

להינשא ללב מילותיו

חמות ולוטפות

ולא ידעה

אם לא דבקו רגליה.

ובין שמים למים

בין אופל לשחר

מעבר לתריסים

מוגפים קימעא

לא ידעה

כמה תכים נתפרו

וכמה נפרמים

כמה חלומות נרקמו

וכמה יאבדו

לתהום הנשייה

בטרם תדע כי

אי מי משה.

אתה טומן ראשך

ומתכרבל בחושך

ושלווה נזרית בך

למרות ואף על פי

וקוריה נמתחים

לוטפים אל

לבבות אחרים רחוקים

המתעטפים

באותה כסת זרועת כוכבים

אפילו מעבר למטחווי הקשת

ושובלי חלומות נופלים

בוזקים יהבם

ליום חדש שיפציע

הוא אוחז בכף ידי

מעסה ובוחן…

ואני יודעת

כי למרות החשיכה

אינו יכול שלא לחוש

בעור הרופס…

ואני מתמידה

בצפייה

מרותקת למסך

ועיניו נעוצות בפניי…

איני עומדת בציפיותיו

וידיי ריקות

ואינו מוצא את החום

שאינו קורן

ואצבעותיו אינן חדלות

למוש

את האין…

תפילת ילדה – להיות יפה כמו כולם

בדרך החוצה, ילקוט על כתף

אל מול המראה נעצרת

אותך כל יכול אבקש לשתף

בזו תפילתי הנסתרת.

עשה שהדמות שאותי מכפילה

קפוצת אצבעות ושפה

תקרוץ בעיניה בצחוק וגילה

עשני שונה ויפה.

ראש מתולתל, הרי הוא בזבוז

אם ניתן השיער עוד למתוח

החוטם רצוי מהמצח יזוז

צבעים לגוון קצת, למרוח.

ירוק בעיניים מעט לי טפטף

וקצת ערמוני על הפוני

ועוד שיפורים וחיוך מרפרף

יקנו לדמותי את השוני.

כי…

לכל הילדים מסביבי, אלהיי,

טמון מן אוצר יחודי רק אצלם

אני מתבוננת בהם עד בלי דיי

רוצה להיות לי יפה כמו כולם.

רוחפת בדרך נישאת על חלום

פתאום העולם כמו קפא

מרגשת גאות אהבה ושלום

ניצן לי נפתח : את יפה.

תפילת ילד – להיות מלך

היום, אלוהים, זה ודאי העיתוי

לפתוח לבי, לגלות סוד חסוי.

עם שחר היום כבר מיהרתי לקום

סידרתי כוסות, צלחות וסכום

עזרתי לאימא בשביל האחים

לשים בילקוט לבית ספר כריכים

הייתי צייתן, התנהגתי כחוק

אם קצת השתוללתי, היה זה בצחוק.

בכל השיעור לא הוצאתי מילה

אליך בלבד רק נשאתי תפילה:

עשני האל לשליט ונסיך כתר

אם לא בגלוי, לפחות לי בסתר.

מבטיח להיות מלך טוב ורחמן

כזה שאליו מייחלים כבר מזמן.

אפילו בלי כתר תהיה לי הילה

ארעיף מתנות, אעניק מחילה.

אשפוט בחוכמה כמו המלך שלמה

הדובר שפת חיות ודואג לעמו.

אם שתי אימהות על תינוק יריבון

אומר במליצה: ידיכן השיבון.

אניף שרביטי: "את הילד לחתוך",

לא ברצינות, הן על צדק אסמוך.

לזו שתצהיר: דיי, אני מוותרת

אומר: קחי ילדך, את האם, לא אחרת.

בקרב אנצח ללא מלחמה

אביא שלום אמת עם שכנים לאומה.

יריעו הידד חבריי לכיתה

צופים בתבונה נדהמים לשיטה.

כן, אלוהי, הן היום העיתוי

לכתר מלכות אין כמוני ראוי.

ניתנה לנו תשורה

ויש בה מכמנים

הרבה מעבר

למה שתשורנו

עיננו.

ואנו יכולים

פשוט לנבור

או לשחרר בריח

ולא נאמין למה שיצוץ

וילבלב.