כמעט כל אדם יוכל

אם ירצה

להיות משורר

כמעט כל אדם

יוכל

להפיק מקרביו

את אהבתו

את כמיהותיו

את געגועיו

ואפילו חרונו

וכאביו

אם ירצה…

כמעט כל אדם

או לפחות מחצית

או רבע

או קצת פחות

אבל הרבה,

יותר מכפי שהיה

מעלה בדעתו.

ואני הייתי רוצה

משום מה

אותך

ואינני יכולה.

עוד ממאנת להיפרד

ממגע הסדין

וחום הכסת

מעפעפיים עצומים לרווחה

ומחשבות נודדות

בערפל התנומה.

אולי אניח גם אני

למילותיי

לעופף

ללא גבולות מקצב

בלי מיצרים

והן,

חופשיות מעול

ינועו לי

ויחייכו את יומי

כעולל

שהכול בו רענן

ומשובב.

אצנית שלנו רות

כבר פוסעת במהירות

בתחילה הייתה כושלת

קצת צועדת, כבר נופלת

מהססת אם לזעוק:

אין פה צדק

זה לא צחוק!

את שפתיה היא חושקת

לא לבכות היא מתאפקת

היא תקום לא תיכנע

לשיבוש יש תקנה

שוב ידיה היא פורשת

כמו מטוס היא מהדסת

ועומדים האוהדים

וסופרים הצעדים

רות בגאווה הולכת

שמאל ימין היא מחייכת

כי אכן זה לא פשוט

אלופה שלנו רות

יום יום ניסיון רוכשת

אל הדלת כבר ניגשת

בגינה חיש אצה רות

מוכנה לתחרות

להורים גורמת נחת

את כולם היא מנצחת

רק אחד משבית שמחה

השכן שלה מיכה.

רות שלנו, אל בכעס

העיקרהוא פה המעש

מריעים לך על הכושר

בשבילנו את האושר.

אלוהים שלי, איך לפי החוקים?

אינני בטוח אנא תן לי סימן

במטבח ראיתי הורים חבוקים

אתמול כשביקרתי בבית של רן.

אם לא טעיתי ואם אפשרי

אליך אפנה, אלוהים לברך

שאבא שלי, שיהיה לי בריא,

אל אמא שלי לפחות יחייך.

כשאמא אותי מחבקת פתאום

אני מאושר אך אצלה יש דמעות

כי אבא שלי לא נמצא במקום

ואין הוא מצליח אותנו לראות

תן אלוהים בביתנו שמחה

אבא ואימא הושב לא רחוק

אם זה מותר באותה משפחה

עשה שנשמע גם שירים וגם צחוק.

אייבי שלי מתוקה

חיוך מלאכים וגם אופי

נותנת מייד נשיקה

חיבוקי עימה זהו יופי.

כשאייבי נעורה אל בוקר חדש

והיא ואחיה אל סבתא פונים

סבתא שוחקת עולזת ממש

את לבבה בקלות הם קונים

אייבי אוהבת לרכוב

אבל די מהר היא עוצרת

וכך לאורכו של הרחוב

בעגלה היא בוחרת.

אייבי ילדה שהכול היא תטעם

חומוס, דגנים, מעדן ממותק

לא משנה לה אם  קר או קצת חם

בין קערות תפזר גם משחק.

אייבי רוצה שוקולד

עגבנייה היא אוכלת

עושה פרצופון כה נחמד

חלבה ובייגל זוללת

למה הזמן יחלוף כה מהר

אייבי אל סין כבר עומדת לשוב

סבתא לבד בדירה תישאר

שקט וקר ובלב כה עצוב?

אייבי, למה?

המשימה (נכתב מזמן)

בשפתיך לי חתמת

והתווית לי בחץ

כי האופל לא ידעת להבליח

נפשך חפור ביקשת

שרעפיך לחלץ

ומסרת עצמך בלי להבריח.

שאני אנבור לי, אחא

בלי כל רסן, בעזוז

שאדלה מנבכיך

הגנוז

בעיני תצפה צפונות

בעורקיי דמך יסער

שאפיח לשונות

אשך תבער.

יקירי, ידי בוטשת

בקולמוס בתוך קרביי

האומנם תהין לגשת

גם בדוויי?

חבוקים נטיל הרשת

לגינזך העלטה

ולשוננו מלחשת

אנוכי-אתה.

לאבי, החבר הכי טוב שלי (נכתב ב- 2004)

אדם רוצה לא רוצה

אין ברירה, הוא חוצה

את שנתות הזמן והמועד

ואם ראשו מורם ואם אינו רועד

אם עוד הגוף "סוחב", המוח לא בוגד

אם יש לו שאיפות וגם מוצא מניע

יכול הוא לברך, לשמוח שהיגיע.

מתבונן בנגיעה ביובל לאחור

ומציץ הוא קדימה בקורט מגור

עורך סיכומים מה היה עד לכאן

תוהה, מתכנן מה יועיד עוד לאן

ושנה אחר רעותה רודפת

ועוד חמישייה ביעף מצטרפת

ותמיד זה מדהים: מי היה מנחש

שהשלמת שנים חמישים וחמש?

הצלחת יפה, זרעת, בנית

ופרי מגדים בגנך ראית

לאחור- מאזן חיובי בספירת המלאי

בהמשך- צבירת מניות לבורסת הפנאי.

ממעגל העבודה בעמדה נכבדה

אל מעגלי הרחבה "עד לא ידע"

בולע ספרים לבלי גבול לבלי שובע

ראוי להסיר לכבודך את הכובע

קָטְבָּהּ שֶׁל זֶרֶת
בַּלָּאט
בַּמַּחְתֶּרֶת,
זָעָה, מְחַזֶּרֶת
לַהַט.
מַעְגָּלִים פְּתוּחִים
שְׁלוּחִים
בִּנְגִיעָה סְגִירָה
וּתְזָזִית
וּסְעָרָה בִּפְנִים
בֵּין הַסְּדִינִים
וְהָאֲוִיר נִתָּךְ רוֹחֵשׁ
לַבַּת חַשְׁמַל וָאֵשׁ
וְאֵין דּוֹרֵשׁ
אֵין מְבַקֵּשׁ
אֵין קוֹל
כָּל כָּךְ הָמוֹן מְעַט
כָּל כָּךְ אֲנִי וָאַתְּ…
מַגַּע קימעא- מִכְוָה
וּמִתְנַקֵּז נִקְוָה
חוֹצֵב מִכְרוֹת תִּקְוָה.
וְאַף עַל פִּי – מַבָּט
אֲנִי בִּלְבַד – וָאַתְּ.
בִּקְצֵה חִיּוּךְ אִיתוּת
שָׁקֵט כָּל כָּךְ פָּעוּט
עַיִן מוּל עֵין
לֵב מוּל לֵב, צְלִילִים- אֵין.
וּבַדְּמָמָה – זְרוֹעוֹת
זָעוֹת מִתְנוֹעֲעוֹת
חִבּוּק עָדִין תָּמִים
קָרוֹב, נִצְמַד, חַמִּים
וְאֵין מִלִּים וְאֵין לָשׁוֹן
אַךְ הַמְּעַט – כָּל כָּךְ הָמוֹן.