הימים מתקצרים
והחושך מקדים
החורף לא בא
אך בפתח
אך אתה מחרים
בי צצים אז שדים
ובלי זיק של חיבה
קר לבטח
כתמיד לא אדע
אם עלי להסיק
ואיזו מסקנה
מתבקשת
כתמיד לי חידה
ומכאוב שמעיק
והאם עוד טמונה
לנו קשת.
הימים מתקצרים
והחושך מקדים
החורף לא בא
אך בפתח
אך אתה מחרים
בי צצים אז שדים
ובלי זיק של חיבה
קר לבטח
כתמיד לא אדע
אם עלי להסיק
ואיזו מסקנה
מתבקשת
כתמיד לי חידה
ומכאוב שמעיק
והאם עוד טמונה
לנו קשת.
ושוב כמעט – הוא מבטל
ושוב אותו סיפור כאוב
הגעגוע מהתל
ובלבבה עצוב.
הוא יעמוד בהתחייבות
למשפחה לעבודה
ורק אותה התאהבות
והיא ידעה גם לו כואב
גם הוא בתוך קרביו אוהב
אך הוא דוחק למגרה
את כמיהתו האסורה
כן, הוא חזק, נושא בעול
ישנם קשרים שלא יתיר
בישימון יזחל בחול
הוא לא יחדל, מרטיר.
על מיטתה באפלה
תושיט שפתים חרבות
שוב תטלטל בלב תפילה
בין אשלייה לבין תקוות.
החלון עוד פתוח
ומרפסת ממול
משלחת לרוח
תפילה במילמול.
בפיסה של שמיים
סמוקים עננים
מרחוק ים של מים
ספינות עם תרנים.
רוצה לבקש
משאלה זערערת
שכבר תתממש
אם אושיט את הזרת:
אחי התינוק שיחדל לייבב
שארגיע אותו בזימזום של שירים
כי אימא בוכה כשהילד רעב
ואני אתפלל בלילות, בבקרים:
דחוף בסירה
אל הים הרטוב
כל שהוא רע
ישאר רק הטוב.
אותו חיש אגרוף
אטמין בין צוקים
אזרע על החוף
בין צדפי נישוקים
אלי הטוב עשה שכך
יום סערה יחדל ישכך
ורוח ערב קלילה
תישא מפי ברכת תפילה
שיד נושיט לכל אדם
בלי להבדיל בין דת או עם
שכל מכה או חבטה
תיסוג אחור בנחיתה
וכשתפגע במקום איגרוף
תילבש ברוך כפפת ליטוף
כי המגע הטוב נפלא
אם תצטרף אליו מילה
מילת ליטוף תוכל ממש
ליצור עולם נפלא חדש.
אני יודעת, אלוהים ,
שגם חיבוק עושה פלאים
נראה פשוט, קלי קלות
ללא טעות ובלי עלות.
וכאשר אותי יחבוק
נסיך קסום בגיל ושחוק
אחליף יגון או אכזבה
בחמימות האהבה
מייד אדע אז: התפילה
סיימה דרכה והתקבלה.
אני רוצה ולא יודע
איך לבקש לי משאלה
אם מישהו אותי שומע
למדני איך אשא תפילה
אולי בחץ נמתח מקשת
לירות תפילה הרחק צריך
אולי חכה אקח ורשת
אותה אל לב הים אשליך
וכשאמשוך ואעלה
ואספור עד חמש
דג זהב יתגלה
ומבוקשי יממש?
אולי אפרוש ידיי אל על
לתפוס מהר כהרף
כוכב שיכור קצת מבולבל
מועד פתאום בדרך?
מייד אזנק בלי שהות ואבל
אאחוז באפסר וארכוב על קרניו
והאור הגנוז שנשפך ונמרח
יצבע בזהבו כל דבר שאוהב
וכך על כוכב משאלות חולמני
אדהר בקלילות לאן שארצה
ויביטו כולם יתפלאו איך אני
לכל הצרות פתרונים מוצא.?
יושב על החוף
מצייר עיגולים
נכון לאסוף
את מתנת הגלים
הים לי לוחש
במרומים השחפים
אני מבקש
סודותיי לצדפים:
שאבא שלי כבר ילך לעבוד
ולא יסתובב בפנים חמוצות
אחי הגדול שיחזור כבר ללמוד
ולא יתהלך כל היום בחוצות
שאמא שלי אל הסל במכולת
תוסיף לפעמים גם גלידה או חטיף
שלא תבשל שוב דיסה רק של סולת
שאבא שונא ורוצה להעיף.
פוסע על חול
רגליי יחפות
הים כה כחול
סנוניות כבר עפות
מקשיב לגלים
קוצפים ורוגשים
שולה לי צלילים
לרגעים הקשים.
ושוב כשכמעט אחרי
ושעת חצות
כבר ננטשה לאנחות
ואנוכי לאה הרי
מסיטה המחיצות
למצולות שכחות,
דולק לו רפרף
שחור כנף
מתדפק על עפעף
הולך ושב
כמעט בכוח
כבר עכשיו?
לפתוח!!!
ונחישות במחושיו
מטאטאת צללים:
היכן המילים ?
כבויות?
דהויות?
או רק מנומנמות
וכבר קמעא קמות?
הרי כל כך שואפת
נשרפת, נסחפת
נכספת
אליהן, אליו
שירמוז, שיאהב
רוצה לרקום
משאת חלום …
מה תרגיש איש?
הגם בלבבך טורד?
האם הינך חרד?
האם תחפוץ
לאסוף אותי לך?
אל חזך ללחוץ
כמו ברכה?
האם תשוב
לי אהוב?
נחרוש יחדיו
חזה אל גב
נסקל אבני מכשול
נזרע…נשתול…
נרשה לאהבה למשול?
זכרתי במעומעם
אם בכלל זכרתי
שם לבדי
רועדת בלילות.
כל לילה כאן בקרב אחיי
כדרכי מאוחר משרכת דרכיי
אני נפעמת ממש
נדהמת מחדש
לחום גופך.
חום גופך קרוב.
נוברת ברכותו, בקרביו,
מתכרבלת בקרבו וסביבותיו
חותרת למזיגה ללא קרב
נספגת שלווה בקירבה
שלובה
אהובה
אגרופיי נטמנים במחילת שחייך
רגליי משתרגות באופעי רגליך
ןסנטרי נטמע במכמונת צווארך.
כל לילה אני פולשת לחלומותיך
בברכה, פשטות רכה,
בלא סיסמה, ללא חימה…
נטענת בך, מוקרנת ממך
נדהמת בשנתך
איך ידיך חמות עונות
מוכנות
לגופי.
תזזית בהונותיי
ויונים טעונים
שוטפים רצים גודשים
שדותינו הזרועים
כאילו הווייתך הווה הווייתי
כאילו לא נבדלת
כאילו לא נרדמת
כאילו רק חלום בלהה
אותם לילות חלומים
של צינה.
כמה חסרה לי מילה
מילה קטנה וידידותית
לא מגונדרת, חסרת הילה
צנועה משמעותית.
ואתה אינך לי מנדב
קמצן מילים ברור
נכנס, אך לי אינך כותב
אפילו לא פירור…
אני אומרת לעצמי
במין חיוך מריר
מישהו עושה עימי
חשבון מקיר אל קיר.
אינך משיח כלום
שותק לי ועקר
ולבבך אלי אטום
קפוא ומנוכר.
איני קובלת כלל
מה לי כי אלין
"גם אם שכרך הוא דל
קבלי נא את הדין".
אם אין לך באמתחת
אלי דיבור ישיר
אוכל אנוכי לי לקחת
לבנות מגדל של שיר.
כשחזרת ממני האם בהתה
והרגישה אשר התרחש?
ומתוך אישוניך האם היא דלתה
תימרות תאווה וגם אש?
ואולי טוב הסתרת , עינה כהתה
הן ציידתי אותך בכוחות
ומחיתי ממך את אותה בעתה
והנחיתי אל מי מנוחות?!
אהוב, הן שנית, עימך מסכימה
נמשכנו, מעל מיקריות
הברית בין גופינו בלא הגזמה
אינה רר בולמוס יצריות.
מבטת, הים בגליו מלחך
סח כמיהתו ונמוג
אתה שערבתי לך אל החיך
גואה משולהב גם נסוג.
כמהתי אותך כמו צדפים עלי חוף
לחבוק גאותך הלוחכת
שפעת געגוע אליי לאסוף
שלווה אהובה ומבורכת.