שיחלוף לו הליל
בלי לכתוב פה לעיל
זה מוזר וראוי להירהור.
מן הסתם הוא משלים
בחלום עוד מילים
ואולי תש כוחו של בחור.
אך אני אאמין
בחבר האמין
שמייד כשיפתח העיניים
הוא יקליד בלי חסך
ויצהיר, לא ישכח
ויישא תפילתו לשמיים.
גם אני קצת אכתוב
קצת אנוח, אחשוב,
על היום שחלף בינתיים.
ואקום אתנער
אל היום האחר
ואשלח נשיקה גם או שתיים.
בוקר עצוב זרח על תמר
בלי מצב רוח, בלב רע ומר.
תמול עם פיות עוד ריקדה, ריחפה,
לפתע הכול התהפך וקפא,
ואין היא זוכרת מי מה אמר.
מלכת הכיתה היא הייתה בלי ספק
הורתה איך לפעול.. ועם מי לשחק
בכל הפסקה לה ציפו אוהדים
היקיפו אותה הם מכל הצדדים…
ועכשיו בפינה קר וריק…
רק הוציאה מפיה מילה כמו פקודה
כולם כמו צבא התייצבו לצדה
והצו כבר היה במהירות מבוצע
בלי כל היסוס ובמלוא תאוצה…
אך עכשיו מאחור לבדה…
בחבל שיחקו ואולי בקלפים
החביאו לנועה בחוף כפכפים
הצמידו פיתקה על הספר של מור
"אני ראש של דג או זנב של חמור"…
כינו את עצמם אלופים…
עתה סביב ענת הם כולם שוחקים
אותה במבט קט אינם מזכים
ודווקא היום היא כל כך השתדלה
מאימא ביקשה את אותה השימלה
עם קישוט של סרטים ירוקים…
פתאום על ידה מישהו מתיישב
חושבת, נדמה לה, קוראים לו יוגב
מושיט מדבקה וגם בול משומש
לוחש לה "שלום" בחיוך מבויש…
והלב שכאב מתרחב.
לילה טוב לך, יקירי.
בתום יום שבת ארוך ומגוון, שנחתם בסרט מומלץ בשם טירת הזכוכית (מבוסס על סיפור אמיתי שהועלה בספר שקראתי) אני סו"ס מתיישבת לכתוב לך.
יקירי, כל כך נפעמתי מדבריך.
צדקת, חזרתי ושניתי לא פעם שאלה שכירסמה בי לגבי מיקומי במחשבותיך וברגשותיך, שאלה שהצביעה, כפי שאתה אומר, על חוסר ביטחון. ואין תימה בכך מאחר ואתה בבעתה נוראית, סכרת את רגשותיך מפניי ומפניך.
לא העליתי בדעתי עד כמה עצומה אותה חלחלה. הרי עברו עליך גלים של עליות ומורדות. הרי שידרת לי שעלה בידך לשפר את יחסיך עם רעייתך ולמחות את חשדותיה. הרי אמרת שכל עוד ארצה בך, נוכל לשוב ולרוות מנקטר האלים.
יקר שלי, מעולם לא חוויתי גם אני משיכה כה עזה אל גבר, כפי שאני חוויתי עימך.
כתבת שרגשותיי מפרים אותי ואילו רגשותיך מטילים עליך אימה. גם אני אחוזת בעתה. אינני מתכוונת לבקש ממך לפרוע את חובות הבטחותיך. אין זה הוגן. אתה מגן בחירוף נפש על המסגרת המשפחתית שלך וזכותך לעשות כן. אינני חפצה לעמוד בדרכך. אני כמהה לחזק אותך וגם אותי ברומן המדהים שמתרחש בינינו. זכותך להגיע לאיזו החלטה שתרצה. אני רק יודעת שאני מבועתת ואיני יודעת אנה אבוא ללא התקווה להתראות עימך.
אין זה הוגן להזכיר לך שהבטחת שניפגש שהבטחת שנדבר… שהבטחת לי…
לא יקירי, אינך חתום על דבר עימי. אני זוכרת שסיפרת לי שמרגע הצעת הנישואין קפאו היחסים של עלמה ועלם מצד האישה עימה עמדת להקים בית. שאלתי אותך אז בתמימות מדוע לא חזרת בך, ואמרת כי מילה שלך היא מילה שאין בה נסיגה. לא אומר לך שאסור לך לסגת ממילים שאמרת לי…. לא אשתמש במוטו ששירת אותך פעמים כה רבות, שחיים רק פעם אחת,
ואם נפלה לידינו זכות גדולה של מתנת אהבה, מן הראוי שלא נחמיצנה. לא אשתפך לפניך בדמעות לעורר את חמלתך.
אני רק יודעת שאני מתגעגעת אליך עד כאב, שאני פוחדת אימים מהידרדרות של מצב רוחי.
כן יקירי, צריך שניים לטנגו.
שנינו חשנו בהתעלות שלא מן העולם הזה ביחד שלנו.
אהבה היא אנוכית מאין כמוה, ובאנוכיות זו נכללת גם התשוקה להעניק מעצמך ככל האפשר למען האהוב, אפילו עד כדי הקרבה עצמית.
אתה, יקירי, גם כן הינך מאהב הפלא ומושא חלומותיי.
מעניין משחק הפינג פונג שלנו. עכשיו תורי להצהיר, שבידך ההחלטה לגבי גורל מפגשינו. לילה טוב לך, איש שזרועותיו כה חסרות לי, שממלא את כיסופיי על מיטתי. לילה טוב איש שהייתי בעצמי תמהה לקולי, שנטל לעצמו חירות לחזור ולשנות באוזניך את המילים "אני אוהבת אותך". שכל כך רציתי לשלוח לו נשיקות.
אצנית שלנו רות
כבר פוסעת במהירות
בתחילה הייתה כושלת
קצת צועדת, כבר נופלת
מהססת אם לזעוק:
אין פה צדק
זה לא צחוק!
את שפתיה היא חושקת
לא לבכות היא מתאפקת
היא תקום לא תיכנע
לשיבוש יש תקנה
שוב ידיה היא פורשת
כמו מטוס היא מהדסת
ועומדים האוהדים
וסופרים הצעדים
רות בגאווה הולכת
שמאל ימין היא מחייכת
כי אכן זה לא פשוט
אלופה שלנו רות
יום יום ניסיון רוכשת
אל הדלת כבר ניגשת
בגינה חיש אצה רות
מוכנה לתחרות
להורים גורמת נחת
את כולם היא מנצחת
רק אחד משבית שמחה
השכן שלה מיכה.
אתה מהלך במדבר,
הלך זר,
שממה וציה
אתה נטול תהייה
צחיח
אין טללים
תרמילך מרוקן
אין מילים
לא שמת בו מאום
אינך חש כלום
אינך נצרך
ופתע
ציץ פרח
פתע אתה נפתח
ואתה צמא כל כך
ואתה נושא מבט ומייחל
למילה קטנה? לחסד אל?
ואתה משתוקק אל מה, אל מן?
להפיח רוח חיים בתרמיל מרוקן
ואתה פוער נשמתך
ולשונך חרבה
לאגל טל
לאהבה
דור תינוק חייכני ומתוק
מעלה על שפתיים בת שחוק
ערני וסקרן הוא לדעת
ולחוש ולמשוך ולגעת
ועומדים בני הבית סביב
אחותו ואימו ואביו
מושיטים הם אליו צעצוע
שיזחל וקדימה ינוע
דור מביט בקריצה, מחייך
כן, יראה הוא להם מה ואיך
ולקול התשועות: יופי דור
הקטנציק זוחל…. לאחור.
1.מה לעשות
2. כבר זוחל
3.כוחות לנצח
4.גלידה
5.אלמוג במעלית
6.ענבר הולך לאיבוד
7.צומחת
8.יום הולדת
9.אחות קטנה
10.אחותי הגדולה
11.כוכב כוכבי
12.אני אוסף לי חלומות
לא מכבר יצא מרחם
לא מזמן נתנו לו שם
לא לועס עדיין לחם
ותלוי הוא עוד באם
ובכל זאת יכול:
לתפוס בידיים
למשוך בשיער
באף, בלחיים
לצבוט נהדר
ללפות להרפות
לסובב את הראש
למשוך ת'מפות
ברגליים לבעוט
אפשר כבר לדחוף
להעיף בָּפָנים
ת'כפית להדוף
עם האוכל בִּפְנים
והזמן חולף ביעף
התינוק לו מתפתח
בכל יום נפתח עוד דף
כמו ניצן שאט פורח…
אפשר כבר לזחול
התקדמות בשלבים
במים, בחול
הגבולות מורחבים
אחר כידוע
עומדים והולכים
אפשר כבר לנוע
באלף דרכים
אפילו לרוץ
לדלג אפ ברון
לפתע לצוץ
מאחרי הארון.
וכל יום גדל לו עוד
וכל יום עוד מלבלב
וכמה נפלא ללמוד
בשמחה וגם בכאב.
הגוף מתמתח
יכול עוד ועוד
אפשר לשוחח
לשיר ולרקוד.
צריך להחליט
וכדאי לנסות
לבחור בתכלית
וגם איך לעשות
כל יום ממריאים
מטפסים בסולם
עוד טיפה, עוד רואים
את קסמיו של עולם.
דור תינוק חייכני ומתוק
מעלה על שפתיים בת שחוק
ערני וסקרן הוא לדעת
ולחוש ולמשוך ולגעת
ועומדים בני הבית סביב
אחותו ואימו ואביו
מושיטים הם אליו צעצוע
שיזחל וקדימה ינוע
דור מביט בקריצה, מחייך
כן, יראה הוא להם מה ואיך
ולקול התשועות: יופי דור
הקטנציק זוחל…. לאחור.
אילו היה לי שרביט של פלאים
הייתי מרגיש לי רק טוב ונעים
הייתי יכול להיות רק שמח
כי היו לי כוחות בקלות לנצח.
מפעם לפעם הייתי בוחר
למסור השרביט לידיו של חבר.
הייתי מפסיד אבל לא נעצב
כי אני הנדיב התורם למצב.
הוא היה מאושר ואני מחייך
כי נפלא להיות המחליט מה ואיך.
הנה אחוד לכם חידה
תוכלו לפתור, אין מה לדאוג,
כשמשמיעים מילה "גלידה"
כיצד יגיב אלמוג?
הידבר או סתם ישתוק
או יעדיף קריאת סיפור?
אולי יטען: "דבר מתוק
אינו בריא, אסור?!"
אולי בכלל הוא לא יידע
על מה פה מדובר
כי מן מוצר בשם גלידה
אין במקום בו גר?!
"שטויות" תגידו "זה קישקוש,
הכול יודעים היטב,
קלי קלות הוא הניחוש :
גלידה – מי לא אוהב?!"
אכן, אלמוג ניעור מייד
ללא היסוס אומר :
"תני לי, סבתא, לי ביד
גלידה מן המקרר".
הוא אף מוכן בלית ברירה
החביתה לגמור
ואז לגלידה היקרה
מגיע כבר התור.
אלמוג עם מנת גלידה קרה
ניצב נירגש, גאה
שולה בכף מקערה
אל פה פעור נאה.
אך הדרך לפה היא דרך חתחת
והגלידה נשמטת פתאום לשטיח
ומי בזריזות אל הגלידה נחת
לשון ארוכה לו,דבר לא מניח?
אלמוג מתבונן בכלבלב המלקק
כמעט מתפוצץ מעלבון ומחאות
ריקה הקערה, הפעוט עוד שותק,
רק עיניו בדמעות מתמלאות…
זה מתחיל בתגלית
כשהביתה חוזרים
בתוככי מעלית
ניבטים מספרים
לחיצה על מספר
בזריזות בלי מילה
הכפתור אז מואר
ופשוט זה נפלא
ואלמוג החרוץ
לא נלאה ולוחץ
עוד כפתור כבר לחוץ
הוא יתמיד לבלי קץ
לא יחדל, עוד אחד
אצבעו תתרוצץ
אור נדלק שם, הידד
הבחור מתאמץ
כל קומה פה עוצרים
ונפתחת הדלת
בטעות נשארים
כשמצביע השלט
על קומת המגורים
שהייתה מיוחלת
ואלמוג עוד ימשיך
וחלפה הקומה לה
לא נכעס, לא צריך
נטייל קצת למעלה
הן תמיד עוד אפשר
לעלות ולרדת
במסע נהדר
לקומה המיועדת
כך נמריא וננחת
בין קומות מגורים
עם אלמוג הנווט
בלחיצת כפתורים
ענבר הולך לאיבוד
כמה טוב ביום כה חם
לצאת עם סבתא אל הים.
השמש היא כדור של אש
שקצת מסמיק אחרי זמן שש,
והגלים המשתברים
קוצפים לחוף, ממהרים
לתעלות אשר חופרים
קטנים בצוותא עם הורים…
והוא אלוף, תדעו, ענבר
לחפור בחול כה נהדר
ולטפטף טיפה טיפה
וכבר יש לארמון כיפה.
נעים במים לשכשך
גם אם הזרם קצת מושך.
שוחים, קופצים קצת, צועקים
כשהדגיגים לך נושקים.
אם גם כדור לחבוק אפשר
אין עוד כמוך מאושר –
אין כמו לשכב עליו, לצוף
לרכוב עימו על גל חצוף.
הים שוחק לו, מלטף…
לפתע רוח בא, חוטף…
לא יעזור אם בו תנזוף
הוא מעיפו הרחק מחוף.
ענבר חושב "מה לעשות?
צריך לפעול ולנסות!
לצאת בעוז אל המירדף
ולהציל כדור נחטף."
"סבתא !" – הוא קורא קבל עם
מייד נחפז לו, נעלם…
לסבתא פתע לא ברור
היכן יש נכד, אי כדור…
היא מבטה שולחת אל
כל גל שובב שמתגלגל…
לבה רוטט ומייחל
ופיה חרש ממלמל :
"אולי הבחנתם במקרה
בתוך הים או על החול
בילד חמד שנראה
לבוש בבגד ים תכול?"
אישה נחלצת לעזרה
באצבעה הרחק מורה…
ושם אומנם, בקצה החוף,
…צועד הנכד מתונות…
עיניו אל אופק ומעוף
בלב המים נתונות.
לפתע מבחין הוא בדמות מרחפת
צועקת "ענבר" וזרועות מנופפת…
"מה?"הוא שואל ופורש את ידיו
תמה לסבתא שטסה אליו…
"אל תשמחי, המצב די עצוב,
הכדור היפה עוד בים הרטוב".
וסבתא חובקת חזק את נכדה
מותר כבר לצחוק, נמצאה אבידה!
"אולי הדגיגים משתעשעים במסירות
בין הגלים ובין הסירות?!
לא נורא, ילד חן, הכדור לא חשוב,
אם יימצא, או אבד, או ישוב,
כי מה שחשוב באמת וכפליים
הוא מה שנמצא פה אצלי בידיים."
לפעמים כשאני אחרי המקלחת
אמא אותי אל הדלת לוקחת
ושתינו ביחד
בודקות איך אני צומחת.
אני מתייצבת, עומדת בנחת
זוקפת סנטר ולרום מתמתחת
ואמא מודדת וביד בוטחת
בלורד קו חדש על הקיר מותחת.
אחר כך על שכמי היא טופחת
מהללת ומשבחת :
ילדה מוצלחת !
אני על שפתיים חיוך מורחת
על אמא קופצת , בחדווה מתבדחת :
זה בגלל המרקחת
שאת לי רוקחת
על הצלחת
ובכלל גם המים
מצמיחים לשמיים.
אני מרוצה ללא גבול ובלי שובע
רוצה לעקוף כבר את סבתאלה טובה
ממש מגיעה לה כמעט עד הכובע
"כך נכדים תופסים להם גובה".
אני בעננים גאה ושמחה,
אך סבתאלה טובה מתקוממת ומוחה
עושה פרצופים של כמעט מלחמה
חובקת אותי אבל לא מסכימה
טוענת בתוקף שאין זו חוכמה
-את נכדתי רק עולה וצומחת
ואני סבתך רק למטה צונחת.
אז אני אל אוזנה ברוך מתקדמת
ובטון של גדולים אותה מנחמת:
-אל תדאגי סבתאלה מתוקה
תמיד תישמר לך אצלי נשיקה.
מיכל חברה היא של מינה
ואיתי משחקת רק קצת
ובכל זאת אותי גם הזמינה
ואת אור ויובל וענת.
הייתי מאוד מרוגשת
יום הולדת הוא יום מיוחד
חבשתי לראש את הקשת
שתתאים לשמלה בוורדרד.
מיכלי ישבה כנסיכה
בראש השולחן הערוך
למול הקוסם שהינחה
בשרביט ועם כובע מעוך.
הזמין הוא את שי ואת נועה
לשלוף מן הכובע ארנב
ואותי, שהצבעתי גבוה
השאיר הוא בצד ועזב.
זללתי גם ביסלי גם ופלה
ליקקתי גם טופי דביק
בתוך השמחה והחפלה
הרגשתי קצת עצב מחניק.
חילק לכל עבר פרסים
ערך הוא משחק תחרות
בין טל וענת וניסים
ורוני ליאור וגם רות.
רציתי לרקוד ולזמר
לזכות בבלון כמו כולם
להשחיל לבקבוק את הנר
להופיע בפני העולם
לפתע היפנה הוא שרביט
הורה: הילדה עם הקשת
ממש לעברי הוא היביט
ואני כה הייתי נרגשת.
רגלי רעדו כשעמדתי
החלקתי בחוסר אונים
הכול צחקו כשמעדתי
לתוך העוגה בפנים.
רק בוקי זנבו לי כישכש
מיהר הוא לקרם המרוח
האם הוא הבין או ניחש
מדוע הקצף מלוח?!
אחות לי קטנה מפונקת
אותה על כתפיים נושאים
אני רק אגע, היא צועקת
עימה אי אפשר, לא נעים.
אליי הקטנה סתם נדבקת
אין פרטיות לי איתה
אל חברים שלי היא נדחקת
נמאס לי, אני בשביתה
.
תמיד היא כל כך מעצבנת
תמיד בשבילה לוותר
כשאימא ביצה מטגנת
שלה צהובה עוד יותר.
אין ארוחה שחולפת
בשקט ללא קורבנות
כפית באוויר מתעופפת
ואבא כועס על בנות.
היא מתבכיינת, צורחת
אני כבר… סובלת רעב
החוצה אני הבורחת
מנחת זרועו של האב.
אמא לי אומרת:
היא חולנית וחלשה
להשגיח עליה את צריכה
ואני לי סוברת:
זו משימה קצת קשה!
מי יתן עבורי קצת תמיכה?
כולם לי אומרים:
כמה טוב לך שיש,
אחותך היא ממש מתנה
ואני לי בלב רק רוצה לבקש
להיות האחות הקטנה.
יש לי אחות בכורה
הייתי רוצה לי גם אח
עליי הוא יגן מצרה
יהיה הוא חזק ומוצלח.
אחותי בקלות מתחבבת
אוהדות לה רבות בלי מידה
חברתי הטובה מתנדבת
לעמוד כנגדי לצידה.
אחותי בי גאה, אך לה אופי,
לפעמים מחטיפה לי מכה
כשחבר לה אומר: איזה יופי
אחותך הקטנה מתוקה.
לידידיה אותי היא לוקחת,
כך אימא אותה מצווה,
ואני בסיפוק ובנחת
מרגישה לי איתם אחווה.
אם אני למכולת נכנסת
בדרך אחרי היציאה
היא נוזפת, כאילו כועסת,
נו בואי מהר, קרצייה.
אחותי לא מרשה בי לפגוע
כשדן בביתה מבקר
אם אותי הוא מרים קצת לגובה
היא מתרה בו מייד: הישמר!
יש לי אחות בכורה
הייתי רוצה לי גם אח
זאת דרשתי בבכי נורא
מאימא היום במטבח.
כוכב כוכבי לי הבט בעיניים
אמור האמת, אל תסתר מאומה
אתה הן גבוה ממני פי שניים
אתה כול תראה, אתה רם הקומה.
אמור כוכבי, הכל ילד כמוני
אוצר מחשבות נפלאות לו בראש?
האין בין ראשים כל הבדל וכל שוני
האם כל הרהור הוא רגיל ונדוש?
ראיתי, כוכב, חבריך בחלד
ראיתי, בך רק לבי התקשר
הבטח לי כוכב, רק אלי מכל ילד
תזרח, תנצנץ, באורך אתעשר.
אני אוסף לי חלומות
מכל הבא ליד
עוטף אותם בזוג גלימות
שומר אחד אחד.
כשמתחשק מרים מבט
ושם בעננים
החלומות מצוירים
פורחים ומשתנים.
אני נסיך נחוש נועז
לוחם במפלצות
שועט כרוח על אווז
וקרפדי ביצות.
מוקף סביב בחברים
בעקבותי רוכבים
זורים בין עמק והרים
אבק של כוכבים.
ולפעמים ביום אפור
העננים נופלים
כבדים ממים ומקור
החלומות נוזלים.
אני שולף אז מן הצרור
פושט כיסוי של בד
חלום חדש יוצא לאור
נקי, יפה, ורדרד.
אני אוסף לי חלומות
ואם עצוב ומר
אני קולף את הגלימות
וכבר לי נהדר.
לא מכבר יצא מרחם
לא מזמן נתנו לו שם
לא לועס עדיין לחם
ותלוי הוא עוד באם
ובכל זאת יכול:
לתפוס בידיים
למשוך בשיער
באף, בלחיים
לצבוט נהדר
ללפות להרפות
לסובב את הראש
למשוך ת'מפות
ברגליים לבעוט
אפשר כבר לדחוף
להעיף בָּפָנים
ת'כפית להדוף
עם האוכל בִּפְנים
והזמן חולף ביעף
התינוק לו מתפתח
בכל יום נפתח עוד דף
כמו ניצן שאט פורח…
אפשר כבר לזחול
התקדמות בשלבים
במים, בחול
הגבולות מורחבים
אחר כידוע
עומדים והולכים
אפשר כבר לנוע
באלף דרכים
אפילו לרוץ
לדלג אפ ברון
לפתע לצוץ
מאחרי הארון.
וכל יום גדל לו עוד
וכל יום עוד מלבלב
וכמה נפלא ללמוד
בשמחה וגם בכאב.
הגוף מתמתח
יכול עוד ועוד
אפשר לשוחח
לשיר ולרקוד.
צריך להחליט
וכדאי לנסות
לבחור בתכלית
וגם איך לעשות
כל יום ממריאים
מטפסים בסולם
עוד טיפה, עוד רואים
את קסמיו של עולם.
יש לי אחות בכורה
הייתי רוצה לי גם אח
עליי הוא יגן מצרה
יהיה הוא חזק ומוצלח.
אחותי בקלות מתחבבת
אוהדות לה רבות בלי מידה
חברתי הטובה מתנדבת
לעמוד כנגדי לצידה.
אחותי בי גאה, אך לה אופי,
לפעמים מחטיפה לי מכה
כשחבר לה אומר: איזה יופי
אחותך הקטנה מתוקה.
לידידיה אותי היא לוקחת,
כך אימא אותה מצווה,
ואני בסיפוק ובנחת
מרגישה לי איתם אחווה.
אם אני למכולת נכנסת
בדרך אחרי היציאה
היא נוזפת, כאילו כועסת,
נו בואי מהר, קרצייה.
אחותי לא מרשה בי לפגוע
כשדן בביתה מבקר
אם אותי הוא מרים קצת לגובה
היא מתרה בו מייד: הישמר!
יש לי אחות בכורה
הייתי רוצה לי גם אח
זאת דרשתי בבכי נורא
מאימא היום במטבח.
אחות לי קטנה מפונקת
אותה על כתפיים נושאים
אני רק אגע, היא צועקת
עימה אי אפשר, לא נעים.
אליי הקטנה סתם נדבקת
אין פרטיות לי איתה
אל חבריי היא נדחקת
נמאס לי, אני בשביתה
.
תמיד היא כל כך מעצבנת
תמיד בשבילה לוותר
כשאימא ביצה מטגנת
שלה צהובה עוד יותר.
אין ארוחה שחולפת
בשקט ללא קורבנות
כפית באוויר מתעופפת
ואבא כועס על בנות..
היא מתבכיינת, צורחת
בטני כבר… סובלת רעב
החוצה אני הבורחת
מנחת זרועו של האב.
אמא מוסר לי אומרת:
היא חולנית חלושה
ואני בלבבי לי סוברת:
זו משימה קצת קשה!
להשגיח עליה צריכה
אני, האחות הגדולה?
מי יתן עבורי קצת תמיכה
יפטור, ישחרר מעולה?
הם חושבים כמה טוב לי שיש,
אחותי היא ממש מתנה
ואני לי רק רוצה לבקש
להיות האחות הקטנה.
