הקדשה
לבעלי היקר, אבי ז"ל, שהגה את הרעיון,
ונגדע באבו ממשימת הסבתאות המשותפת.
הקדמה
הספר מיועד לסבים ולסבתות המסייעים בהוצאת הנכדים מהגן, להורים הנעזרים ולילדי הגן.
ודאי תבינו את מפח הנפש של הסבתא הנערכת לאסוף את נכדה מן הגנון, ונתקלת בבכי תמרורים של הפעוט הזועק:לא רוצה אותך! רוצה את אמא!
העלילה, המתחילה מסירוב הפעוט להצטרף אל הסבתא, דרך השתעשעותו בבדידות במשחקי הגן, מסתיימת בהשלמה ובשמחה לחזור הביתה עם הסבתא.
דוני דון היקר
ילד חמד נהדר
זוג עיניים מקסים
עטורות בריסים
מבט שופע אור
ושיער חלק שחור
במרכז הפרצופון
צץ אפון סולד קטנטון
ושפתים כה רכות
מחלקות פה נשיקות.
ילד עליז, ערני ונבון
בלי ספק זה דוני דון.
הרבה חברים ורעים לו לדון
כי בלב לו מקום לפחות למיליון
לטל ועידן, לסיוון ויאיר
לסבא וסבתא ולאח הצעיר
אבל מכולם בלבבו פנימה
הוא חש אהבה אל אבא ואמא.
הילדון דוני דון
מבקר בגנון
משחק שם ומזמר
ומדביק וגם גוזר
מצייר לו ציורים
ומקשיב לסיפורים
מחולל בריקודים
ועוסק בלימודים
ואוכל דוני דון
ושוכב גם לישון.
וטוב לו לדון –
בגנון.
אולם כשהשעה חמש כמעט
הוא מעיף אל הדלת מבט
האם הגיע כבר הזמן
לצאת הביתה מן הגן?
ההורים של דוני דון
עסוקים מרבית היום
לפעמים מאחרים
בעבודה נשארים.
ומי ייקח את דוני דון
ביום כזה מן הגנון?
בדרך כלל שמח דון
כשסבתא באה לגנון
אומרת:דון שלי מתוק
ומושיטה אליו ידיים
ודון מגיב בגיל ושחוק
ומחבק אחת ושתיים.
רק לפעמים דוני שוכח
כמה כיף עם הסבתא
לזמר ולהתבדח
בהליכה הביתה,
ובמקום לרוץ חיש קל קדימה
הוא מתבכיין: רוצה את אמא.
וסבתא האוהבת
טיפונת נעלבת
ואומרת:
מצטערת,
אך אמא עסוקה
אולי תשמור לה בפה נשיקה?
בדרך כלל זה די מספיק
את דוני לשכנע
והוא לוקח את התיק
ולא מתמהמה.
אך יום אחד לפני חמש
כשסבתא מתייצבת
דון פורץ בבכי עיקש
ומחאה נוקבת
לא מגלה בכלל שמחה
איננו רץ קדימה
אף לא משיב מילת ברכה
– רק מחכה לאמא.
וסבתא האוהבת
ניצבת נעצבת
כל כך מתגעגעת
בדוני דון לגעת
ללחוש לו: לא נורא
גם סבתא יקרה…
אך מה קרה ???
היכן דוני דון ?
נס הרחק למסדרון
מכונס לו שקט בלי לענות
להפצרות חוזרות נשנות.
-אם כך, נכדון נחמד –
אז מחליטה הסבתא
-אשובה לי לבד
בלי דוני דון הביתה.
הילד דוני דון
נותר במסדרון…
פתאום הוא מתנער
הגן נדמה אחר
אין רעש – מן הסתם
כל הגנון נרדם?
מביט לו דון, בודק,
שומם הגן וריק.
אין איש בחדרים
אין גננת, אין חברים
אין סבתא ואין הורים
רק משחקים מסודרים.
מהרהר דוני דון אל ליבו:
כמה טוב!!!
אוכל להשתעשע
לבדי לרוב.
אם אף ילד לא מגיע
והגן לגמרי ריק
איש לא יפריע
לדוני דון לשחק.
והוא עולה על הכיסאות
ומוריד ממדפים
פותח קופסאות
ומפזר את הקלפים
מרכיב לו מסילות
ועליהן בונה גשרים
משמיע לו קולות
כשהוא מסיע קטרים
הוא מפזר משחקים
וקוביות מסדר
הוא מגדלים מקים
ואל עצמו מדבר.
השעון מתקתק
והזמן לו חולף…
להמשיך לשחק
כבר לגמרי לא כיף.
כבר לא מעניין
בגנון כך לבד
כוח כבר אין
הוא רעב ונפחד.
מה לעשות ? הוא רוצה כבר הביתה
"אמא" צועק ובלחש גם "סבתא"
לפתע נשמע מבחוץ איזה קול
מוכר ואפילו חביב
ודוני כמו ילד אחראי וגדול
נחפז לסדר מסביב
וחוזר ונמלט
הילדון דוני דון
ומוצא לו מקלט
מאחורי הארון.
הוא מציץ ומבחין איך נפתחת הדלת
מי עומדת על סף חרדה ושואלת :
היכן הבחורון?
איה דוני דון ?
פנימה נכנסת
מביטה, מחפשת
במסדרון, מאחורי הדלת,
-איננו – היא נבהלת
אבוי , אין דוני כאן
גם לא מתחת לשולחן…
אז דמעה מתגלגלת מזווית העיניים
של מי ? של הסבתא ? אולי של השניים ? ?
פתאום על הגב משהו מקפץ
זה קוף? או חתול? שמא פיל?
מטפס על הסבתא כאילו היא עץ
מי היצור המבהיל?
כשסבתא פוערת את פיה לצעוק
פתאום מאחור מצטלצל לו קול צחוק
וידיים קטנות עדינות ורכות
עוטפות את מותניה חזק וחובקות.
הרחוב כבר אפל
פנסים כבר דולקים
הסהר שואל
ממרומי השחקים :
מי ההולכים יד ביד בגאון ?
גברת אחת לצידה גם ילדון
בכפו השנייה ציפורנית וסביון
ותרמיל מוארך של העץ צאלון.
בעמוד הכריכה האחורי
בפעם הבאה כשסבתא תתייצב
האם יכעס שנית נכדון ויתאכזב,
או לקראתה יאוץ שמח ואוהב ?
מה נפלא, חביבים, לעצור ולומר
עם סבתא או סב, זה כל כך נהדר
כי כל סבתא כל סב התברכו בסגולות
הזדמנות לנכדים להגשים משאלות.
אם סבתא לגן מגיעה במפתיע
כדאי לחייך, לקפץ ולהריע .
כי אימא- זה יופי ואבא- זה חג
וטוב גם עם סבתא לצהול עד הגג.
