וודאי תבינו את מפח הנפש של הסבתא, הנערכת לקחת את נכדה מן הגנון, ונתקלת בבכי תמרורים של הפעוט הזועק: לא רוצה אותך! רוצה את אמא!

כשאבי , בעלי, העלה את הרעיון לכתוב סיפור ילדים בנדון, קפצתי מיד ונטלתי לעצמי את הביצוע- והרי התוצאה.

את שמו של הנכד אלמוג המרתי ברוני רון, שם שזכה להסכמת אלמוג, וכמובן שהסיפור מכיל גם חלקים בדיוניים

 

רוני רון היקר

ילד חמד נהדר

זוג עיניים מקסים

עטורות בריסים

מבט שופע אור

ושיער חלק שחור

במרכז הפרצופון

צץ אפון סולד קטנטון

ושפתים כה רכות

מחלקות פה נשיקות.

ילד עליז, ערני ונבון

בלי ספק זה רוני רון.

 

הרבה חברים ורעים לו לרון

כי בלב לו מקום לפחות למיליון

לטל ועידן, לסיוון ויאיר

לסבא וסבתא ולאח הצעיר

אבל מכולם בלבבו פנימה

הוא חש אהבה אל אבא ואמא.

 

הילדון רוני רון

מבקר בגנון

ממתי עד מתי?

התדעו לנחש?

הוא נמצא שם בלי די

מהשכם עד חמש.

ומה עושה שם רוני רון?

איך מבלה הוא בגנון?

משחק הוא ומזמר

ומדביק וגם גוזר

מצייר לו ציורים

ומקשיב לסיפורים

 

מחולל בריקודים

ועוסק בלימודים

ואוכל רוני רון

ושוכב גם לישון.

וטוב לו לרון –

בגנון.

 

אולם כשהשעה חמש כמעט

הוא מעיף אל הדלת מבט

האם הגיע כבר הזמן

לצאת מכאן?

יודעים לאן?

 

ההורים של רוני רון

עסוקים מרבית היום

ולעיתים מאחרים

בעבודה נשארים.

ומי ייקח את רוני רון

ביום כזה מן הגנון?

 

 

בדרך כלל שמח רון

כשסבתא באה לגנון

אומרת: רון שלי מתוק

ומושיטה אליו ידיים

ורון מגיב בגיל ושחוק

ומחבק אחת ושתים.

 

 

רק לפעמים כשרון שוכח

כמה כיף עם הסבתא

לקטוף סביון פורח

בהליכה הביתה,

להתבונן בעננים

המחליפים צורה,

ואיך לובשים הבניינים

שלמה של תאורה –

 

אזי מסב לו רוני רון

את מבטו אל החלון

ובמקום לרוץ חיש קל קדימה

הוא מתבכיין: רוצה את אמא.

 

וסבתא האוהבת

טיפונת נעלבת

ואומרת:

מצטערת,

אך אמא עסוקה

אולי תשמור לה בפה נשיקה?

 

בדרך כלל זה די מספיק

את רוני לשכנע

והוא לוקח את התיק

ולא מתמהמה

מושיט הוא יד קטנה לסבתא

ושמאל ימין – שבים הביתה.

 

 

אך יום אחד לפני חמש

כשסבתא מתייצבת

רון פורץ בבכי עיקש

ומחאה נוקבת

אינו מראה בכלל שמחה

איננו רץ קדימה

אף לא משיב מילת ברכה

רק מחכה לאמא.

 

וסבתא האוהבת

ניצבת נעצבת

כל כך מתגעגעת

ברוני רון לגעת

ללחוש לו: לא נורא

גם סבתא יקרה…

 

אך מה קרה ???

 

היכן רוני רון ?

נמלט הרחק למסדרון

מכונס דומם מבלי לענות

להפצרות חוזרות נשנות.

-אם כך, נכדון נחמד –

אז מחליטה הסבתא

-אשובה לי לבד

בלי רוני רון הביתה.

 

הילד רוני רון

נותר במסדרון

בשקט ודממה יושב

על מי, על מה הינו חושב?

 

פתאום הוא מתנער

הגן נדמה אחר

אין רעש – מן הסתם

כל הגנון נרדם?

יוצא לו רוני רון

מתוך המסדרון

מביט סביב, בודק,

שומם הגן וריק.

אין איש בחדרים

אין גננת, אין חברים

אין סבתא ואין הורים

רק משחקים מסודרים.

 

מהרהר רוני רון אל ליבו:

כמה טוב!!!

אוכל להשתעשע

לבדי לרוב.

אם אף ילד לא מגיע

והגן לגמרי ריק

אף אחד לא יפריע

לרוני רון לשחק.

 

והוא עולה על הכיסאות

ומוריד ממדפים

פותח קופסאות

ומפזר את הקלפים

מרכיב לו מסילות

ועליהן בונה גשרים

משמיע לו קולות

כשהוא מסיע קטרים

הוא מפזר משחקים

וקוביות מסדר

הוא מגדלים מקים

ואל עצמו מדבר.

 

השעון מתקתק

והזמן לו חולף…

להמשיך לשחק

כבר לגמרי לא כיף.

כבר לא מעניין

בגנון כך לבד

כוח כבר אין

הוא רעב ונפחד.

מה לעשות ? הוא רוצה כבר הביתה

"אמא" צועק ובלחש גם "סבתא"

 

לפתע נשמע מבחוץ איזה קול

מוכר ואפילו חביב

ורוני כמו ילד אחראי וגדול

נחפז לסדר מסביב

וחוזר ונמלט

הילדון רוני רון

ומוצא לו מקלט

מאחורי הארון.

 

הוא מציץ ומבחין איך נפתחת הדלת

מי עומדת על סף חרדה ושואלת :

היכן הבחורון?

איה רוני רון ?

פנימה נכנסת

מביטה מחפשת

במסדרון, מאחורי הדלת,

-איננו – היא נבהלת

 

אבוי , אין רוני כאן

גם לא מתחת לשולחן…

 

אז דמעה מתגלגלת מזווית העיניים

של מי ? של הסבתא ? אולי של השניים ? ?

 

פתאום על הגב משהו מקפץ

זה קוף? או חתול? שמא פיל?

מטפס על הסבתא כאילו היא עץ

מי היצור המבהיל?

כשסבתא פוערת את פיה לצעוק

פתאום מאחור מצטלצל לו קול צחוק

וידיים קטנות עדינות ורכות

עוטפות את מותנייה חזק וחובקות.

 

 

הרחוב כבר אפל

פנסים כבר דולקים

הסהר שואל

ממרומי השחקים :

מי ההולכים יד ביד בגאון ?

גברת אחת לצידה גם ילדון

בכפו השנייה ציפורנית וסביון

ותרמיל מוארך של העץ צאלון.

 

 

בפעם הבאה

כשסבתא שוב תגיע

בכיות של מחאה

שוב רוני רון ישמיע ?

 

בפעם הבאה

-כך סבתא מקווה-

לקראתה באהבה

בלי שמץ אכזבה

יאוץ לו רון יקר

ילד חמד נהדר

לשוב מן הגנון

יחדיו בצעד און

הנכדון עם הסבתא

מהגן לאן ?

כמובן-

הביתה !!!

 

 

לסיום , חביבי, נעצור ונאמר

אם יש סבתא או סב, זה וודאי נהדר

כל סבתא כל סב התברכו בסגולות

הזדמנות לנכדים להגשים משאלות.

אז כשסבתא לגן מגיעה במפתיע

מותר לחייך, לקפץ ולהריע .

כי אימא- זה יופי, ואבא- זה חג

וטוב גם עם סבתא לצהול עד הגג.

גבר ואישה – כמה בנאלי / נובמבר 2014

ושוב נתחייכה אל עצמה בהעלותה את זיכרון התמונה ההיא. לא הייתה מאמינה על עצמה.
כך, בלי בושה. וכל אימת שהיה מתגנב תמהיל גועל וצל הרהורי כפירה, הייתה דוחה אותם בשתי ידיים וטופחת לעצמה על השכם בשמץ גאווה. גם אני יכולה להיות וולגרית, משולחת רסן.

מצאה חן בעיניה הישירות שלו, ללא קמצוץ של מאמץ לעדן, להלביש במעטה נאה יותר, ויחד עם זאת הייתה מרימה גבה כל פעם כשקראה את מה שכתב לה, פשוט עד אימה, שלפעמים תהתה אם אין זה על גבול הפיגור. מין סוג של אוטיזם.

תודה לך שאתה פותח בפניי צוהר אל חייך, שאתה משתף אותי, היא אמרה והייתה המומה איך היה משגר לה דיווחים בסיסיים כמו אכלתי, עוד שעה לסיום עבודתי היום, הולך להתקלח, מתכנן לישון…מבלי לטרוח לתבלם בהומור או קריצה לעברה, אישה שאולי מתכוון לכבוש.
אחת לאחת היא חשפה בו, והוא לא ניסה להסוות, תכונות שבהחלט הייתה מסווגת ככאלה שלא הייתה רוצה למצוא בגבר שהיא מחפשת.

ובכל זאת לא דחתה אותו. היא אכן אישרה בלבה את הגדרתו העצמית כגבר משעמם למדי.
נפגשה עמו. לא חשה הנאה מרובה אבל המשיכה. ביסודו הוא אדם ישר וטוב, היא קבעה ותמהה איזו ילדות עברה עליו במחיצת אם שלפעמים נתגלתה כמרשעת ומשוגעת.

מעולם לא עמדה מול תופעה כזאת של אדם נטול חיוך. וכשהתקרבה אליו חשה צורך לטפל בלקות הזאת ולהבליח ניצוץ חיוך בשפתיו ובעיניו.

למן הרגע הראשון הזמין אותה לביתו, מעבר לימים, וחזר ושאל מתי תבוא וזה עוד בטרם הזמינה לדירתו הנוכחית. והיא, תוהה על הזמנתו, הלכה שבי אחרי חלומו.

כן, היה לו חלום, שבו השקיע את מיטב מחשבותיו ומאמציו וגם את כספו. היא העריצה את הנכונות לממש חלום. הייתה שמחה לנכס לעצמה איזשהו יעד רציני. היעד שלו גבל באובססיביות.
והוא שיתף אותה בשלבי התקדמותו. ויחד עם תכנון הבית בניכר הוא גם השקיע בנושא שונה ביום יום שלו, יחד עם שגרת עבודתו אליה התייחס במלוא תשומת הלב. הוא החל בשנה האחרונה ללמוד נגינה. שמחה לגלות שאל הדיווחים שלו על אימוני הנגינה שלו היה מבזיק לעיתים נדירות קורטוב של הומור.

הוא הזמין אותה אל ארוחה אצל חבר. לא נענתה.
הזמין אותה לטוס עמו לתערוכה. הסכימה. צחקה על השיגעון שבדבר לטוס בבוקר ולשוב בטיסה באותו ערב. החליטה שהיא תפיק מהעניין את מרב הנאתה. החליטה שהיא תתרום ליוזמת הבילוי בחלק השני של אותו יום ואכן עשתה זאת. הוא,למרות שעבר מספר פעמים בנמל התעופה של אותה עיר, מעולם לא ביקר בתוכה. היא פתחה בפניו מקצת מהאזור היפה שהרשים באורותיו בערב.

היא לא אהבה מעשנים. הוא עישן, אבל טרח להדגיש בפניה שהוא עושה זאת בצמצום.כשהשתעל נמרצות, דחה את טענתה שהסיגריות הן מקור הבעייה
וחזר ושנה שהוא בריא מעבר למה שמגיע לו להיות.

היא לא אהבה שמנים. הוא טען שהצילומים מראים אותו שמן.
היא התלוצצה על הצילומים "המרבים מן הסתם באכילה".

היא סלדה מפני שעירות וגילתה שהוא התברך בשפע שערות בגופו.

היה נוח לשהות במחיצתו. לא התעקש על שליטה.

גילתה להפתעתה שיש לו חגורה שחורה בג'ודו ושבנוסף לעבודתו בהוראת ביזנס (לא אהבה כשחילק לכל בר בי רב את כרטיס הביקור שלו כמנהל מחלקת הביזנס) הוא העביר בעבר גם חוג לג'ודו. עובדה זו הייתה לרוחה. השנה העביר חוג לנפחות ( black smith) ואח"כ חוג לסנוקר. הביע רצונו להנחיל לה את עקרונות הסנוקר. נאה היה בעיניה שאדם מתפזר על תחומים שונים תכלית שינוי זה מזה.
מכל מקום, הוא ודאי היה שונה ממה שדימתה בראותה אותו בשנה הקודמת, אלא שאז לא נעורה בה הסקרנות לתהות על קנקנו.

מחד, נפלא בעיניה העדר יכולתו לתת מחמאות. המקסימום שציין לגביה היה לאחר שהצטרפה לרוקדים בפארק העם(כשהוא נוטל את חפציה למשמרת). "היית גדולה", הוא אמר.
מאידך היה בכך מן ההקלה.  לא הייתה צריכה להתחייב.

הייתה בנויה אחרת. לפעמים רצתה לומר מילה טובה לעברו. כל אדם ראוי בעיתוי כלשהו להערה מחממת לב וכשהיא נאמרת בכנות, היא מייטיבה עם כל הצדדים ומדוע לא לבטאה?!
הנתינה, ולא רק הקבלה, העניקה לה הנאה, אולם נהגה באיפוק וגם היא חסכה מחמאות. להישאר חופשייה ובלתי תלויה. לא להתחייב.

ליבנה בקרבה את השאלה אם הייתה רוצה לשכב עמו ואפילו חשבה שאולי היא מוליכה אותו שולל.
גבר, מעצם בריאתו נשלט יותר ע"י יצרים.

היא זו שיזמה את נסיעתם המשותפת לדרום בזמנו הפנוי. הוא הרים את הכפפה. היה צורך ביומים לפחות.
היא תכננה לילה בחדר במלון עם שתי מיטות. בעלותה על יצועה הייתה אחוזת פליאה למתרחש בגופה. היא רצתה אותו בטירוף. אולי רק בשל השתייכותו למין השני. הוא לא הראה שום סימן וגם היא לא נתנה ביטוי לתשוקתה.

יום הטיולים עבר בנעימים. הוא התעניין ואהב את מה שראו.
השתדלו להגיע כמה שיותר קרוב למחוז חפצם הבא. הנסיעות התנהלו בעצלתיים.
שמחה לעבור זאת בשניים. הרבה יותר נעים להשיח חוויות עם שותף מאשר לעבור חוויות בבדידות,

בחיפוש המלון טרחה להדגיש בפניו שאפשר לבדוק מספר מקומות.
העיר המשמימה ההיא לא הציעה להם מבחר גדול. בעלת המלון הובילה אותם אל שני חדרים,
שניהם בעלי מיטה זוגית אחת. היא בחרה בחדר הטוב קצת יותר וכמובן גם קצת יותר יקר.

המיטה חרקה כשמישהו מהם זז. היא צחקה. מה מצחיק? הוא שאל וכבר היה עליה.
התפלאה שאיננה פוחדת. שמחה שאיננה פוחדת.

לא נאמרו מילים. גם גיפופים ונישוקים לא התקיימו. היא יצאה מגופה ועקבה בעניין אחרי התנהלותו.
האם כך מעוררים אישה? הוא חפר בתוכה. נזכרה במילה באנגלית drill שחזרה במוזיאון המלח לגבי קידוח בארות המלח. גופה הגיב בפראות.

הוא גבר ואני אישה אמרה בלבבה, וזה מספיק.

ושמחה משונה אחזה בה.

למחרת הרשתה לעצמה להניח ראשה על כתפו.

הוא לא הבין את שאלתה, "איך העזת?" והיא התקפלה.

הייתה המומה מהבעירה שהלהיטה את חלציה.

בשובם התייסרה בלילות. לא תיארה לעצמה שהיא, סבתא לנכדים,
תשתוקק כל כך אל גבר, שרוב מהותו הוא אנטיתזה לאביר חלומותיה.
גמרה אומר להעלות מילים על פני השטח.

ישב על הספה עצום עיניים והקשיב לה.
לא, כפי שתיארה לעצמה, הוא מעולם לא דיבר על סקס עם הנשים עמן שכב.
היא לא שאלה עם כמה.
שאלה אם רצה לישון עמה. לא אמרה לשכב. השיב בחיוב.
התוודתה על כמיהתה.
הרגישה שלמרות ניסיונה הדל, היא יכולה לתרום.
הביעה את הצורך במגע, בליטוף, אמרה שראוי לחקור את גופו של בן הזוג, הוא אמר שהוא מאזין. ונרדם.
מה שאירע בבוקר מעלה בה שוב חיוכים. בלי חסות האפילה היא פשטה את כל מעצוריה.
לא האמינה על עצמה.

ושוב כמו מנטרה לחשה אל עצמה,בהתמכרות, בשמחה:
גבר ואישה, ברמה הכי בסיסית, חייתית אפילו, זה מה שחשוב!
גילתה סלחנות כשהתנצל על כישלונו.
אין זה הוגן לנצל את היתרון בעצם היותה אישה, אישה המשוחררת מחובת השלמת המשימה.

יהיה אשר יהיה, חשה שנגאלה מבתוליה, הייתה גאה שגופה התעורר לחיים משוחרר מכבלי הצניעות.
הייתה גאה להיות אישה.