המשפט הזה צנח עלי בהפתעה מלאה, מלמטה למעלה.
מבטה התכול האיתן נותר נטוע בעיני וחיוכי הנכלם משהו לא הסגיר את ההלם והמבוכה.
-אהבתי אותך כל כך- היא אמרה – ובאלם רכנתי לעברה וחיבקתיה. אינני נמנית עם הטיפוסים החמים המחבקים, אך עם השנים הסכנתי קצת יותר עם מוסכמת התבטאות זו. כל פעם כשאני מגיבה כך בחום, אני טופחת לעצמי בלבי על השכם.
אז, באותה תקופה, היה הפרש הגבהים בינינו הפוך, וגם עתה אני מאד לא גבוהה, בלשון המעטה. מכל מקום, למיטב זכרוני לא היה בינינו אז חיבוק. ממש קשה להעלות מחווה כזאת אז על הדעת.
-אהבתי אותך כל כך-
אלוהים, שהמחנכת הקשוחה שלי מכתה ו תהגה מילים כאלה?!
-שמרתי את החיבור שלך על הביקור בנמל. איך שאת כתבת!
לא זכרתי לא חיבור על הנמל ולא ביקור בנמל. רק זכרתי שתעודת סוף השנה שלי הייתה היחידה בכיתה שבה התנוסס הציון מעולה בחיבור ובציור. זכור לי היטב שהתפלאתי אז מדוע לא זיכתה המורה לציור בציון כזה מישהו מהתלמידים "הציירים" שהשתתף בחוג שלה אחר הצהרים.
-איזו תלמידה היית. כולנו דיברנו עלייך. איך לא עמדת בציפיות?!
הצעירה התמירה שניצבה לצידה פערה פיה כאילו עמדה להתפרץ לשיחה ועיניה התכולות הענקיות
נפנו בבעתה אל אמה. זו לא חשה במאום. היא חזרה על שאלתה ומבטה המוגבה היה צלול, חקרני ונוקב.
היה זה ערבו של תום אלול. בערב הבא היינו עתידים להתכנס בביתנו סביב שולחן החג ולטבול תפוח בדבש. הצלחתי לשביעות רצוני, שלא כדרכי, לעמוד בכל המשימות שהצבתי לעצמי לאותו היום, וכדרכי בקודש,היו לא מעט סעיפים ברשימה שערכתי מבעוד יום.
שתי פשטידות, האחת פשטידת אטריות והשנייה פשטידת פטריות, כבר ההבילו ביצאן מן התנור, וגם שתי עוגות, עוגת בננה ועוגת דבש (שהייתה שילוב של מתכון עשיר עם נופך תפוחי עץ כיד היצירה השורה עלי) הדיפו ריח בית חמים ומרחיב לב מוכנות ומזומנות לסעודה. לפתן הגויאבות מביכורי העונה שקטפתי תוך כדי צעידתי לפני ימים אחדים עתיד היה להתבשל בשובנו מחנות הספרים עוד הערב. מרק הברוקולי תוכנן לבעבע למחרת, ממש בטרם תתבצע הובלת אמי עם המטפלת שלה להצטרף לחגיגה.
השכם בבוקר היום הראשון לחג הייתי אמורה להעמיס את אופניי על המכונית ולנסוע ללטרון, שם התכוונתי להשתתף במסע אופנים בן 32 ק"מ לזכר שני רוכבים שנדרסו באותו יום לפני שמונה שנים.
מייד אחר כך היינו מוזמנים לארוחת צהרים בכפר ויתקין.
אהבתי לדחוס "סידורים", להציב מקלעת של משימות קטנות ולתמרן ביניהן. העומס הצריך שילובים וארגונים קצרי טווח שאהבתי ליזום, לתכנן ולבצע. ניצול היום הכמעט אחרון למבצע הספרים השתבץ יפה ברשת המטלות של אותו יום, כך שנעניתי ברצון לבקשת בעלי להגיע לחנות שבקניון.
ביתנו משופע בספרים הרבה מעבר לקיבולת שלו, אולם הרעיון לרכוש לבת הדודה מכפר ויתקין ספר בישול כמתנת חג היווה נימוק משכנע ומספק. הואיל והמכונית שירתה באותו זמן את בננו, הוסיפה ההליכה הרגלית של שלושת הקילומטרים עוד חיזוק להחלטה. גוף ונפש – השידוך האידיאלי.
מול מדף ספרי הבישול בחנות בררתי בטלפון את העדפת בת הדודה. כשספר הפשטידות הנבחר נישא אחר כבוד בידי נעמדתי בתור לקופה בעקבות בעלי הנושא ספרי טיולים. זה הרגע בו הבחנתי בצמד הנשים, המבוגרת השפופה והצעירה התמירה. זיהיתי תיכף ומייד את המחנכת שלי מכיתה ו.
בעלי נחפז להגן על רעייתו המואשמת באי הגשמת ציפיות המחנכת, אולם אני לא שמעתי את מלמולו. התבוננתי במורתי דאז בחיוך ורק הנהנתי בראשי.
-מה את עושה עכשיו? – שאלה כאילו לא פילח החץ הקטלני שירתה את לב תלמידתה המבטיחה -שאכזבה. מרוקנת מתוכן ניסיתי לדלות מתחת לחיוכי התפל את ארבעת בני וארבעת נכדי להיות לי למליצים, אך ויתרתי.
-כלום – הפטרתי – אני…- עשיתי ניסיון נואל – משתתפת בצעדות של הרבה…-נאלמתי לתנועת הביטול הקלה בכף ידה וחיוכי עדיין תלוי נכלם על שפתי החיוורות.
– אני שומעת על כל מיני תלמידים שלא הבריקו במיוחד, זה מרצה באוניברסיטה וזה מלמד במכללה.
את לפחות לומדת משהו?
היה לי ברור בעליל שהתואר השני שלי בביולוגיה לא יהא לי מליץ יושר ביום הדין.
אין דבר שהיא עוד לא למדה – אזר בעלי את מותניו, אלא שהפעם פטרתי אני את דבריו בהינף יד קליל.
אני לומדת שפות- רוסית, יידיש.
וצרפתית – הוסיף בעלי.
נו, גם זה לטובה – השיבה באנחה ועיניה קפדניות וצלולות כמו לא חלפו להן ארבעים וארבע שנים מאז הרביצה בנו בתולת הברזל חכמה ודעת.
כתבתי … שירים…אבל לא פרסמתי – הוספתי חלושות.
ופרוזה? – נצנצה התקווה אצל אוצרת החיבור על הנמל.
לא.- והנצנוץ כבה.
לפני שנים הצטרפתי כמורה מלווה לכיתה המדעית לשבוע גדנ"ע במחנה צבאי. אחת הנערות, ילדה יפהפיה תכולת עיניים קדחה מחום.
