כתבים והגיגים

מתבוננת בך וכבר מתחייכת
איזה אוצר של פלאות אתה, נכד
ממריץ, מעורר, משובח מקָפֶה
עדיף על תרופה במִרשם של רופא.

מתבוננת בך וכבר מתחייכת
ואין מסביב מציאות מדכדכת.
מקהֶה יגונים, לחולי צָרי
עושה מְחולֶה – מאושר ובריא.

מתבוננת בך וכבר מתחייכת
לעַד להביט, לְעולם לא ללכת
חיוך על פניך מוחה עסק ביש
כי מי יישאר לקסמיך אדיש?!

קריאה אל הדגל
והתראה אחרונה לפני פשיטת רגל!
בשלוש פשיטות
שנערכו תוך פחות
מחמש שעות
נתגלתה מזימה:
שלושה מטענים רבי עוצמה.
שלושה חיתולים
שיצאו מהארון
נמצאו באתר האסון
והוצאו מכלל פעולה.
עם ריבוי השימוש
יש חשש לעלייה בביקוש.
לכוחותינו אין נפגעים
אך עדיין יש התראות ממוקדות
הוקמו מחסומים בצירים ראשיים
לקריאה לתרום מנות יש היענוּת
אזרחים נקראים לשמור על עֵרנות!

מיום ליום אני יותר ער
למתרחש בסביבותיי – ואף חוקר
ת'חפצים על המרבד – ומגלֶה
את הצופן המיוחד – ומתעלה
לרמות יותר גבוהות – ואז יורד
לבעיות מעמיקות – וכבר מודד
ומושך ומסובב ימינה ושמאל
ולומד המון דברים
שלא ידעתי אתמול

ואני מתעניין בפעלולים
ומסובב ת'גלגלים
וחושף עוד גילויים
ותאב כמו גדולים
(אם לא יותר)
להניע להפעיל
(לא לוותר)
ומתחיל להבדיל
(ולהיווכח בעליל)
בין סביבה חיצונית
שרירותית, לא נשלטת
למתחם שאני בו קברניט
ונווט ומפקד המשחתת

סבתא מתפלאת
ואפילו נפעמת
לא מבינה באמת
כל הזמן משתוממת

איך ילד כה רך
שאינו מתיישב
מרוכז לו כל כך
ומקשיב וחושב

ועסוק במסך
וכולו מרותק
והאוכל נשכח
והַבִּיס מנותק

מתעניין בתוכניות
בסקרנות שכזאת
בדמויות צבעוניות
שמדברות וגם זזות

סבתא עוקבת
דווקא אחרַי
מקסמי מתלהבת
מתרגשת בלי די

עלי להסביר
בנאום לאומה
בהגַיים למכביר
אני מדגיש: מָ…מָ…מָ…

אני חוזר על הסברים
בהרצאה מפולפלת
ולוחץ על כפתורים
אך היא עדיין מבולבלת

אני המצלצל
והיא כלל לא תופסת
חיש קל נחפזת אל
ומרימה האפרכסת

"הלו" היא עונה
אך אין – לא צליל, לא טון
והיא לא מבינה
מה יש לטלפון

אין כזה ילד, אין
כזה ילד זהב
לא רוטן לא מתלונן
אף כשנתקף רעב

אין כזה ילד, אין
כזה שליו כמו טלה
לא קובל לא מתאונן
גם כשחיתולו מלא

אין כזה ילד, אין
כזה ילד מקסים
לא ייתכן לא ייאמן
בלי מֵשִים, מעשה ניסים

אין כזה ילד, אין
כזה ילד טוב, ילד כיף
במסך הקטן מתבונן
נרדם קמעא כשמתעייף

נעור אפרקדן
ובועט ברגליים
בחן של רקדן
מנופף בידיים

ברק בעיניים
הגוף מתמתח
חיוך על שפתיים
עליז ושמח

כשהיא רואה אותי מחדש
היא שוב יוצאת מן הדעת
ותסכימו שממש
היא ממש משתגעת
היא אורבת
ומתקרבת
ומברברת
ומזמררת
ונשאבת במבט
העמוק התמים
ומתענגת במגע
החלק והחמים

היא מביטה ומסתכלת
ומצמידה ומחבקת
ותמהה ומהללת
ומרימה ומנשקת

ואני מתהפך לי מהבטן לגב
ולוחץ על קלידים כבדרך אגב
אני ילד של טבע
בלי מלבוש, חשוף עור
במרבד צורות-צבע
מזדחל לאחור

ואינני יודע כיצד זה ואיך
כשהיא מופיעה אז אני מתחייך
ומקשיב לקולות ואפילו צוחק
כשהיא מפריזה אני לא מתאפק

אני בה מתבונן
ואפילו תמֵהַ
ומַטיף ומשנן
ועוקב אחריה

אני מושך בשערה
וצובט בלחייה
היא מניפתני בסערה
ויוצאת מכליה
ועושה לי פרצופים
משונים ומצחיקים
והַגָייֶהָ מוטרפים
ואישוניה מבריקים

אני כבר משתולל
וקצת "עובד" עליה
ומקשקש ומיילל
וזוכה לתשואותיה
מנופף בידיים
מכֶּה לכל עבר
בוטש ברגליים
בועט כמו גבר
נואם ומרצה
ואפילו שואג
בַּכְּלָלִי מרוצה
ומבלה וחוגג

היא אין קץ מתפעלת
ממשיכה להגזים
אל הדף מתנפלת
ממציאה חרוזים

כי
כשהיא רואה אותי מחדש
היא שוב יוצאת מן הדעת
ותסכימו שממש
היא ממש משתגעת

נראה כה פשוט
אך זה כה משמח
כשילד פעוט
את הפה כך פותח

ומקרבת היד
אל הפה ת'כפית
ונבלעת מיד
כל כמות המחית

והפה שוב פתוח
לקלוט ולטרוף
את מחית התפוח
גומר עד הסוף

פזמון:
כמה הרבה
כמה הרבה
כמה הרבה
מסוגל הפֶּה

הפה הוא חשוב במרכז הפנים
יש פה לגדולים ויש פה לקטנים
הפה מקשר בין בנות לבנים
אחראי הוא הפה על המון עניינים

פזמון…

אפשר לאכול ואפשר לשתות מים
אפשר ללקק את כפות הרגליים
אפשר כל דבר להכיר ולבדוק
לנגוס במלוא פֶּה ולהזיל המון רוק

פזמון…

אפשר לייבב ואפשר אף לצעוק
אפשר לחייך ואפשר גם לצחוק
אפשר למלמל מלמולים לעצמי
ואפשר לגלגל לי שיחה עם אמי

פזמון…

למי ימלאו כבר שנתיים
בעוד בדיוק קצת פחות מחודשיים?
עד עתה הסתתר
אחרי אח בוגר
גאונון בן חמש
ששוחח וריגש
וכבש לו היטב
מלוא תשומת לב
כך לאור רזיאל
הוא נותר לו בצל
לא הרגישו כיצד
אף הלז מיוחד

הוא נמנם לו, אכל
הוא הרטיב ונשקל
הוא ייבב כשסבל
כשהיה מנוזל
באימה הוא צהל
כשהונף לו אל – על
ואט אט ובשקט הלך וגדל
והפך לאדון – מר יובל

ועתה מתרוצץ ועורך לו סדרים
ונושא חפצים ברחבי חדרים
ומשרבב ותוחב לפתחי החורים
ובודק ולוחץ על סדרת כפתורים

הוא אצן מדופלם
רץ הלוך וחזור
ומטפס על סולם
"לא צריך לעזור"
הוא בראש מגלשה
מתעקש לעמוד
ומציב הוא דרישה
להמשיך עוד ועוד

בכל הוא נוגע
הכול מטלטל
משליך ופוגע
משמיד וקוטל

מחולל הוא שואות
הפרחח, לא עוצר
אך זוכה לתשואות
כשהוא מדבר.

לסבתא עליזה באופן מתמיה
קורא בחדווה הוא "טִיטִיָה"
ומיד הוא מוסיף לו באופן עקבי
"סבָּבִּי" לסבא – הוא סבא אבי
וכך מנהל הוא שיחת טלפון
אוחז בשפופרת ומביע באון
"סבבי", "סבבי" וקצת גם "טיטיה"
ולפי בקשה " אָ יָ יוּ " מריע
(I love you)
עם כזאת הצהרת אהבה נהדרת
כשהילד שולט באנגלית מדוברת
הכול נמסים והלב מתמוגג
וראש לכולם הוא, יובלי, חוגג.